החלטה בתיק ע"ע 53823-10-12

1.   לפני בקשת המבקשת מיום 29/10/12 להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו (תיק ס"ע 16761-02-11 השופטת דגית ויסמן ונציגי הציבור מר רפי גמליאל ומר איתן לברוט), מיום 13/9/12, אשר הומצא למערערת ביום 27/9/12.  

הרקע לבקשה

2.  המבקשת, הגישה תביעה לבית הדין האזורי כנגד המשיבה לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה במשיבה בסך כולל של 75,111 ש"ח.

כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 13/9/12, בפתח הדיון הודיעו בא כח המשיבה ובא כח המבקשת (שהיתה מיוצגת באותו הליך), כי מוסכם עליהם שיינתן פסק דין לפשרה לפי סעיף 79א לחוק, ללא נימוקים, לאחר שהמותב ישמע את בעלי הדין וכן טיעונים קצרים מבאי כוח הצדדים.

בהמשך לכך השמיעו בעלי הדין את דבריהם ולאחר מכן טענו באי כח הצדדים את טענותיהם.

בפסק דינו מיום 13/9/13 בהעדר הצדדים, קבע בית הדין כי לאחר ששמע את הצדדים ובאי כוחם, ועיין בכתבי הטענות, תצהירי הצדדים ונספחיהם, הוא פוסק כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 22,000 ש"ח, מחציתם כפיצויי פיטורים והמחצית השניה כהפרשי שכר.

טענות הצדדים

3.   במסגרת בקשתה מיום 29/10/12 עתרה המבקשת למתן ארכה להגשת ערעורה על פסק הדין, מן הטעם שבשל החגים לא יהיה סיפק בידיה להגיש את הערעור בזמן.

4.   מנגד טענה המשיבה בתגובתה, כי המבקשת נתנה את הסכמתה המפורשת למתן פסק דין על דרך הפשרה, ביודעה את טווח תוצאותיו האפשריות מראש,  וכעת משניתן פסק הדין, התנערותה מבחירתה מאחר שתוצאות ההליך לא השביעו את רצונה, עולה כדי הפרת ההסכם שבין הצדדים.

מכל מקום, לטענת המשיבה, מידת ההתערבות של ערכאת הערעור בפסק דין שניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט היא מצומצמת ביותר ומקרים חריגים ביותר, מה גם שבהעדר נימוקים, התערבותו של בית המשפט לערעור בפסק הדין כמעט ואיננה מתקיימת.

לטענת המשיבה, במקרה דנן, לא ציינה המבקשת כל סיבה חריגה לרצונה להגיש ערעור ואף יותר מכך, היא מתנהלת בחוסר תום לב שעה שהיא ממתינה להגשת הבקשה שבנדון עד לאחר שקיבלה לידיה את תשלום פסק הדין.

לחילופין טוענת המשיבה כי מאחר והמשיבה כבר שילמה את שנפסק בפסק הדין לטובת המבקשת, מבוקש לחייב את המבקשת בהשבת הכספים באם תידון בקשתה להארכת מועד להגשת הערעור.

כמו כן עתרה המשיבה בנסיבות אלו לחייב את המבקשת בהוצאות.

5.   בתשובת המבקשת לתגובת המשיבה טענה המבקשת כי בדיון לא הוסברה לה משמעות הפסיקה לפי סעיף 79א לחוק והיא לא חתמה על הסכמה כלשהי, מה גם שלשיטתה בדיון קודם בעניינה, הוסבר לה ע"י השופט הקודם שישב לדין "שהכל ברור" ועליה רק להגיש טופס חופשת מחלה, וכך עשתה.

לשיטתה המדובר בעניינה במקרה יוצא דופן וחריג מאוד שכן קיבלה סכום כסף נמוך בהרבה ממה שמגיע לה, לאור נסיונה במשפט קודם משנת 2007 בהו קיבלה את כל המגיע לה.

דיון והכרעה

6.   צודקת המשיבה בטענותיה בכל הנוגע לסיכויי הערעור הנמוכים, אלא שנימוק זה אינו שוקל כאשר קיים טעם אחר המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, כפי המקרה בענייננו, ואבאר.

7.   המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: התקנות) אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.